יום שבת, 1 בינואר 2022

סדנאות בישול של אמנות קולינארית!


שלום חברים!

אני מאוד מתרגשת לספר לכם שלאחר פניות מרובות אליי, ומחשבה ותכנון של חודשים ארוכים, יעוץ והכוונה מקצועיים, קיבלתי החלטה להתחיל פרויקט עסקי חדש – סדנאות בישול ואפייה לילדים, נוער ובוגרים.

וכעת אפרט מה, למה ואיך...

סדנאות בישול במטבח הביתי של אמנות קולינארית, או להיות שף לעצמך





יום מקסים לחברות וחברים שלי!

אני מתרגשת לבשר לכם שהחל מהיום ולאחר שנה וחצי של העברת סדנאות בישול בבית הלקוח, נפתחות הסדנאות גם במטבח הביתי שלי!

המהלך הזה נעשה לאחר שיקול שסדנאות בבית הלקוח אני מעבירה רק באזור מגורי, משמע אני נאלצת לסרב ללקוחות רבים שפונים אלי מאזורים אחרים. וכל סירוב כזה משאיר לי שריטה חדשה בלב, שכן יש ביקוש רב אך אני משאירה אנשים רבים ללא מענה. לכן החל מרגע זה אתם אלה שמוזמנים אלי ללימודי בישול ואפייה. התנאים הם אותם תנאים, אך יש גם בשורות טובות שיקלו על חלק ממבקשי הסדנאות: כאשר הסדנא תהא בבית שלי, אפשרי להזמין רק 3 משתתפים מינימום ולא 5 כמו שזה קורה בבית הלקוח. אז אם אתם/ן 3 (ומעלה) חברים/ות, אחים/יות, דודים/דודות וכו', אתם מוזמנים אלי לסדנאות אישיות יותר.

כל המוזכר לעיל אינו מבטל את הגעתי לבית הלקוח :-)


כמו כן, פתחתי קבוצה של אמנות קולינארית, או להיות שף לעצמך אליה אני מזמינה בשמחה את כל מי שעבר סדנאות שלי, כל מי שרוצה לעבור את הסדנאות שלי, כל מי שמכין מאכלים מהבלוג שלי וזקוק לעזרה, פירוט, הסברים (והמליצו גם לחברים שלכם!). הצטרפו לקבוצה וקראו את תנאי ההשתתפות בקבוצה :-)
מוזמנים לשאול כל שאלה הנוגעת למתכונים שלי ו/או למידע מהסדנאות (שכחתם משהו מהסדנא? בישלתם בבית ולא הצליח לכם? רוצים עוד טיפ? עוד הכוונה? אל תהססו לכתוב!)

מצרפת תמונות מסדנת אוכל אסיאטי בבית הלקוח, בין היתר הכנו סושי והיה מוי כיף :-)

שלכם,
נטי 

יום שלישי, 23 ביוני 2020

לחם שאור עם קמח לחם, אמר ושיפון


וואו, כמה זמן לא אפיתי עם המחמצת הלבנה שלי. בשנה האחרונה אני אופה בעיקר עם קוואס. מה זה קוואס מוזמנים לראות בלינק כאן - לחם שיפון בלארוסי "סְטָרוֹפּוֹלֵסְקִי". את שתי המחמצות שלי - הלבנה ומחמצת שיפון - אני בעיקר מרעננת ופחות אופה. האפייה עם קוואס הרבה יותר נוחה לי ויותר מתאימה לטעם האישי שלי ושל בני ביתי. אבל מדי פעם, כשאני מרעננת מחמצת לבנה או מחמצת שיפון, בכל אופן יש לי חשק לאפות איתן. אחרי שני ריענונים רצופים הן נראו כל כך יפות ורעננות, שבעות ושמחות שהתחשק לי מיד להתחיל בצק. והפעם אחרי שביצעתי ריענון שני מיד שמתי את הבצק לאוטוליזה. אחרי כשלוש וחצי שעות המחמצת הייתה נראית נהדר, בדיוק במצב הנכון להוסיף אותה לבצק. טעמתי אותה ולא הייתה בה טיפת חמיצות. ידעתי שאם אשאיר אותה לעוד אפילו 20 או 30 דקות החמיצות כבר תהיה מורגשת ותשפיע על טעם הלחם כולו. גם הבצק בסיום של כל התהליכים היה נטול חמיצות. בשבילי זה פרמטר חשוב לא פחות מכל שאר מאפייני הלחם. הלחם עצמו מאוד פשוט. לא היה בו שום תהליך שונה, מורכב ומסובך ולא היו תוספות מיוחדות. לחם מאוד מאוד טעים וכפרי. מחד, טעם עמוק ומאידך נטול חמיצות או מרירות או כל טעם לוואי אחר שלעיתים משתלט על לחמי מחמצת. מרקם מאוד אוורירי וקליל. הילדים הכי התלהבו להכין מפרוסת לחם טוסט על מחבת עם חמאה וגבינה צהובה מעל שנמסה ונמתחת.
סך הכל לקח פחות מ-24 שעות עד שהלחם היה מוכן. כולל קירור במקרר שכנראה אם הייתי מתחילה עם הבצק מוקדם בבוקר הייתי מסיימת עם הלחם כבר בערב ובלי קירור. להפתעתי ההתפחה הייתה די מהירה ואחידה. הבצק נלוש ועבר לקיפולים ב-16:30, מכאן כל הזמן ראיתי התפתחות בבצק. לא כך זה בחורף כשהמטבח קר. הבצק פשוט זרם. בערב כשהתפיחה כבר הייתה קרוב ל-30% הכנסתי את הבצק למקרר עד הבוקר. בבוקר עיצוב, הכנסה לסלסלה, שעה בחוץ ועוד כמה שעות במקרר, אפייה מיד מהמקרר.

יום שני, 13 באפריל 2020

קדרת כוסמת עם עוף


כל מדינה, כל עדה והקורונה שלה. בישראל בין רגע המדפים התרוקנו מפסטה ואורז, אני משערת זה מכיוון שהילדים הכי אוהבים פסטה, ואילו אורז הוא מאכל בסיס של רוב העדות בישראל. לעומת זאת באוקראינה ורוסיה אנשים רוקנו מדפים מכוסמת. כוסמת היא אחד המרכיבים החשובים ביותר של התרבות המזרח ארופאית. מה גם שהיא פי אלף יותר בריאה מאורז ופסטה. עם זאת, "למדתי" לאכול כוסמת רק בסביבות הגיל 18+. בילדותי זה היה עונש בשבילי לאכול כוסמת. ובמיוחד כי לפי מיטב המסורת האוקראינית נהגו להעשיר אותה עם חתיכה נאה של חמאה. כאן זה המקום לגלות עוד דבר, גם חמאה שנאתי בילדות... טוב, יותר קל לי למנות מה כן אהבתי בתור ילדה מאשר מה לא חחחח. אבל היום אני מאוד אוהבת כוסמת וגם חמאה, רק שלא יבואו לי ביחד, זה עדיין לא כוס התה שלי לא צלחת הכוסמת שלי. את הכוסמת אני אוהבת עם רוטב. עם הרבה רוטב. לכן השילוב הטוב ביותר זה צלי עוף או בשר, פטריות מטוגנות עם בצל, כבדי עוף עם הרבה בצל, בקיצור, כל דבר שיעשיר אותה בטעם ולא ישאיר לי את הכוסמת יבשה.
הפעם הכנתי קדרה. במקום להוסיף רוטב לכוסמת, בשלתי אותה מלכתחילה בתוך רוטב של עוף.

יום שישי, 10 באפריל 2020

עוגת מוס תפוזים עם ג'לי תפוזים ותפוזים מקורמלים


ללא ספק פסח 2020 הוא הפסח המוזר ביותר, כאשר ליל הסדר יותר מזכיר את יום כיפור (רק עם אוכל) מאשר ערב חג. ועדיין שמרנו על אופטימיות, הכנו שולחן חגיגי וכמו רוב הישראלים חגגנו בזום עם יקירינו. ואומנם פנדמיה, סגר, ועוצר בלילה הסדר, אבל אף אחד לא ביטל את האביב שטוף שמש עם כל הריחות המשגעים של פריחה ובמיוחד פריחת עצי הדר, ומצב רוח חגיגי, ואמונה שהכל ייגמר ומהר. הפסח הזה היה מצומצם, כמות האוכל שהכנתי הרבה יותר קטנה מחג רגיל, וגם זה הסתבר הרבה מעבר למה שהצלחנו לאכול (מתנחמת שבימים הקרובים לא אצטרך לבשל...) וכמובן גולת הכותרת היא עוגה חגיגית גדולה. קצת התלבטתי לגבי סוג העוגה: אולי עוגת גבינה? אולי עוגת מוס? אולי עוגה אפויה ללא קמח? הילדים בקשו עוגה עם קצפת. ואיך אשלב את ניחוח האביב באמצע? אבל מה אם אעשה שילוב בין כל אלה? עוגת מוס-גבינה בטעם תפוז, עם תחתית אפויה פריכה וג'לי תפוזים עם תפוזים מקורמלים... נשמע חלום? הגשמתי אותו. 

לא סתם אני אומרת "חלום". עד הבוקר של ערב חג (בוקר של יום רביעי) לא ידעתי איזו עוגה בדיוק תהיה לי. הייתה לי רשימה מפורטת של כל המאכלים שאכון וביניהם "עוגה". זת'אומרת ידעתי שתהיה עוגה, רק לא ידעתי איזו. כשהלכתי לישון אי שם בשתים בלילה המשכתי לחשוב על עוגה, וקרה מה שתמיד קורה כשאני חושבת יותר מדי על משהו - אני חולמת על זה בלילה. בבוקר קמתי ולאחר צחצוח שיניים התחלתי עם העוגה (אפילו הסכמתי לילדים לאכול קורנפלקס כדי לא לבזבז זמן להכנת ארוחת בוקר כמו שהם אוהבים). בערב הייתה לנו עוגה מושלמת למרות חששותי שאולי הג'לי לא יתמצק או המוס לא יתייצב.

יום שלישי, 18 בפברואר 2020

פיתות על בסיס מחמצת (קוואס)


לא אכתוב הפעם הקדמות ארוכות. גם לא לגמרי התכוונתי להעלות מתכון לפיתות כי לא הרגשתי שיש בזה משהו מיוחד (הרגיש לי שזה כמו להעלות מתכון לחביתה). אבל אני כן רואה ביקוש מאוד רב, לכן רציתי לשתף את המתכון בווידאו עם כל שלבי ההכנה. אני אופה פיתות לעתים תכופות. בשנים הקודמות חלה הייתה זאת שנאפתה כפעמיים בשבוע, בעיקר לכריכים של ילדים. בשנת לימודים הנוכחית שני ילדי שבמסגרות החליטו לעשות מרד (השלישי טרם הגיע לשם, וגם לא כזה אכפת לו איזה לחם לאכול בשלב זה) - כל יום מחזירים כריך שלם הביתה (החתולים דווקא מאוד שמחים, אבל אני הרבה פחות...). נמאס להם מחלות. פיתות זה הלחם המהיר ביותר מבחינתי - מספיקה התפחה אחת והאפייה ממש זריזה. כל כך זריזה, שלרוב אני מכינה בצק כך שיהיה לי מוכן לבוקר, ובבוקר אני אופה לילדים פיתות טריות-טריות רגע לפני שהם יוצאים מהבית. מה גם שהם מאוד אוהבים פיתות - פיתה עם זעתר, פיתה עם שווארמה ביתית, פיתה עם חומוס, פיתה עם פסטרמה וכד'. משום מה הם אוהבים גם פיתה בלי כלום, לחם בלי כלום הם לא אוכלים.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...