יום רביעי, 1 בינואר 2020

סדנאות בישול של אמנות קולינארית!


שלום חברים!

אני מאוד מתרגשת לספר לכם שלאחר פניות מרובות אליי, ומחשבה ותכנון של חודשים ארוכים, יעוץ והכוונה מקצועיים, קיבלתי החלטה להתחיל פרויקט עסקי חדש – סדנאות בישול ואפייה לילדים, נוער ובוגרים.

וכעת אפרט מה, למה ואיך...

סדנאות בישול במטבח הביתי של אמנות קולינארית, או להיות שף לעצמך





יום מקסים לחברות וחברים שלי!

אני מתרגשת לבשר לכם שהחל מהיום ולאחר שנה וחצי של העברת סדנאות בישול בבית הלקוח, נפתחות הסדנאות גם במטבח הביתי שלי!

המהלך הזה נעשה לאחר שיקול שסדנאות בבית הלקוח אני מעבירה רק באזור מגורי, משמע אני נאלצת לסרב ללקוחות רבים שפונים אלי מאזורים אחרים. וכל סירוב כזה משאיר לי שריטה חדשה בלב, שכן יש ביקוש רב אך אני משאירה אנשים רבים ללא מענה. לכן החל מרגע זה אתם אלה שמוזמנים אלי ללימודי בישול ואפייה. התנאים הם אותם תנאים, אך יש גם בשורות טובות שיקלו על חלק ממבקשי הסדנאות: כאשר הסדנא תהא בבית שלי, אפשרי להזמין רק 3 משתתפים מינימום ולא 5 כמו שזה קורה בבית הלקוח. אז אם אתם/ן 3 (ומעלה) חברים/ות, אחים/יות, דודים/דודות וכו', אתם מוזמנים אלי לסדנאות אישיות יותר.

כל המוזכר לעיל אינו מבטל את הגעתי לבית הלקוח :-)


כמו כן, פתחתי קבוצה של אמנות קולינארית, או להיות שף לעצמך אליה אני מזמינה בשמחה את כל מי שעבר סדנאות שלי, כל מי שרוצה לעבור את הסדנאות שלי, כל מי שמכין מאכלים מהבלוג שלי וזקוק לעזרה, פירוט, הסברים (והמליצו גם לחברים שלכם!). הצטרפו לקבוצה וקראו את תנאי ההשתתפות בקבוצה :-)
מוזמנים לשאול כל שאלה הנוגעת למתכונים שלי ו/או למידע מהסדנאות (שכחתם משהו מהסדנא? בישלתם בבית ולא הצליח לכם? רוצים עוד טיפ? עוד הכוונה? אל תהססו לכתוב!)

מצרפת תמונות מסדנת אוכל אסיאטי בבית הלקוח, בין היתר הכנו סושי והיה מוי כיף :-)

שלכם,
נטי 

יום שני, 10 ביוני 2019

לחם שיפון בלארוסי "סְטָרוֹפּוֹלֵסְקִי"

  

סרגי קירילוב - אופה ממוסקבה, נסע במיוחד לבלרוס והתארח אצל סטפאנידה אלכסנדרובנה לופאצ' (סבתא סטפאנידה), במטרה ללמוד להכין את הלחם המיוחד שלה. זהו לחם שיפון 100% אשר הכנתו מתבצעת בשלושה שלבים: קוואס - סטרטר - בצק. את הלחם הזה אופה סבתא סטפאנידה עוד מגיל הילדות. היא הייתה עוזרת לאמה עוד בהיותה ילדה, ואת אמא שלה  לימדה אמא שלה, סבתה של סבתא סטפאנידה. וכן הלאה... המתכון של הלחם עבר מדור לדור ללא פגיעה מינימלית בטכנולוגית הכנה ובאורגניזמים שהתאקלמו בתוך *הקוואס שלה. מה שעוזר לשמר את האורגניזמים היחודיים שגרים בתוך הקוואס של סבתא סטפאנידה, זה יבוש של כמות קטנה מהבצק הבשל ממנו הוכן הלחם על דפנות כלי הלישה. סבתא סטפאנידה מורחת את שאריות הבצק על דפנות כלי עץ בו היא לשה את הבצק ומייבשת אותו עד לפעם הבאה. המצע המזין עבור הקוואס משמש **סקאלד מקמח שיפון. את אפיית הלחם מתחילים מהכנת הקוואס (אשר מהווה מחמצת עבור הבצק) ע"י ערבוב של סקאלד מקמח שיפון + מים + מנה מהקוואס שהוכן קודם לכן (בלחם הקודם) וכל זה מערבבים בתוך הכלי עם הבצק במיובש. הנוזל הזה נשאר לתסוס למשך כשתי יממות (פלוס-מינוס, תלוי בטמפרטורה ובעונה). ולאחר שתי יממות הקוואס מוכן ואפשר להתחיל עם הסטרטר עבור הלחם.

יום ראשון, 28 באפריל 2019

לחם שאור עם קמח שיפון, חמוציות ומולאסה


בדיוק חודשיים עברו מאז הפרסום האחרון בבלוג. ואוטוטו הבלוג שלי יחגוג יום הולדת 11 שנה! ואני אפילו לא בטוחה שאזכור או אספיק לפרסם פוסט חגיגי לכבודו. אני מסתכלת 11 שנה אחורה, על תדירות הפרסומים שלי שהיו באופן קבוע פעם-פעמיים בשבוע, ואילו היום, במקרה הטוב זה פעם בחודשיים. לא מתרצת, אבל פחות מספיקה עם שלושה ילדים (בפתיחת הבלוג הייתי רק רעיה טרייה ללא ילדים ;-) ), עבודה בתור עצמאית, ועוד מלא מלא עניינים שתמיד צריך לסדר... בגדול, כדי שיופיע הפוסט בבלוג, אני צריכה לנסוע ולקנות חומרי גלם, לבשל ואולי גם לצלם תוך כדי, לערוך ולעצב את המנות ואת מקום הצילומים, לצלם, להעביר את התמונות למחשב, לבחור, לערוך ואז מתחיל החלק הקשה ביותר - לכתוב את הפוסט. ולערוך גם אותו. ולרוב גם יותר מפעם אחת. ובסוף להעלות לבלג ולפרסם בעמוד הפייסבוק ובאינסטגרם. זה שעות של עבודה. אמרתי שעות? למי יש שעות רצופות לשבת ולהכין פוסט לבלוג כאשר החיים האינטנסיביים לא מחכים לי לרגע? לכן השעות האלה נהפכות לימים שלמים בזמנים חטופים קצת פה, קצת שם. תאמינו או לא, אבל עדיין יש לי עשרות תמונות שטרם פורסמו, מהתקופה כשבני הבכור (היום בן 9) היה בגיל של בני הקטן (בן שנתיים).

טוב, בואו ניגש לעניין. לחם - זה אחד המאכלים שאני לא קונה לעולם. לעולם! כשאני חושבת על זה, בשל כמות המתכונים והתמונות שהתאספו אצלי מלחמים שונים, ובשל כל החומר שאני מלמדת בסדנאות השמרים והמחמצת שלי, הייתי יכולה לנהל בלוג שהוא נטו לחם. אני אוהבת לחמים טעימים. בין אם ע"ב מחמצת, בין אם שמרים - אם הלחם טעים לי והמרקם נעים, והוא משרת את המטרה לשמה נאפה - אני אוהבת. אני לא מאמינה בהפחדות מופרכות על הנזק של מאפים ע"ב שמרי אפייה מתועשים, ואני גם לא מאמינה שלחמי מחמצת זה פתרון נגד כל המחלות. אם יודעים לעבוד נכון עם שמרים, גם לחמי שמרים יהיו לא פחות טעימים ובעלי טעם עמוק כמו לחמי שאור. הלחמים הקנויים אינם טעימים בעליל לא משום שמותפחים על ידי שמרי אפייה מתועשים, אלא משום שהלחמים הללו מכילים ים של חומרים "משפרים" מעבר לקמח, מים ומלח, ומשום שהעבודה עם השמרים האלה איננה נכונה. לחם קנוי הוא לחם מהיר. המטרה של תעשיית הלחם היינה למכור הרבה בכלום זמן. הבצק לא מספיק לעבור תהליכים חשובים לבצק וחיוניים לגוף האדם, לא מספיק לצבור טעמים וארומה, לכן גם לא מצליח להיות טעים (שלא לדבר על בריא, רחמנה ליצלן).

יום רביעי, 27 בפברואר 2019

עוגת שמרים עם שוקולד (בבקה שוקולד)


ליום שישי האחרון קיבלתי הזמנה גדולה למיני מאפים. הוזמנו 6  חלות מחמצת, חלה נוספת עם שמרים, 3 פוקאצ'ות מחמצת ו-5 עוגות שמרים. הייתה כאן עבודה לשלושה ימים, לא פחות ולא יותר. התחלתי ביום רביעי בבוקר עם האכלת מחמצת עבור כמות כזאת של מאפים, המשכתי ביום רביעי בלילה עם סטרטר (פוליש) עבור החלות, ובצק לפאקאצ'ות אשר בהמשך עבר למקרר כמעט עד האפייה, יום חמישי על הבוקר לשתי בצקים עבור החלות ועבור העוגות. חמש עוגות עוצבו ונאפו ביום חמישי בלילה, וביום שישי קלעתי ואפיתי את החלות, והאחרונות היו הפוקאצ'ות. סה"כ לשתי קרוב ל-12 קילו בצק (כמעט הכל ידנית כי המיקסר לוקח לא יותר מקילו קמח בבת אחת...).

יום חמישי, 31 בינואר 2019

חלה עם מחמצת


לפני כשבועים מישהי העלתה בקשה להמיר מתכון של חלה רגילה לחלה על בסיס מחמצת. ובסופו של דבר כתבה שמעדיפה לוותר כי חלק מהמגיבים טענו כי חלת מחמצת היא שונה, אי אפשר להגיע למרקם הרך של חלה ודווקא בחלות עדיף להשתמש בשמרים.
אני חייבת לציין שברוב הפעמים כשהכנתי חלה על בסיס מחמצת הילדים שלי לא אהבו (החלה נאפית פעמים בשבוע בעיקר עבורם לכריכים, לכן הם יודעים היטב מה הם רוצים חחח). היה להם חמוץ מדי, דחוס מדי ובעיקר שונה מדי. לי, אגב, לא הייתה בעיה עם חלות מחמצת. אבל הילדים הם הבוסים 🧐

בקיצור, לפני יומים בערב רעננתי את מחמצת השיפון שלי. היא נשארה "לאכול" למשך לילה בטמפרטורת המטבח שלי בעונה זו. ובמילא הייתי גם בדרכי להכין חלה. לכן בבוקר שילבתי מחמצת מאוד מאוד שמחה ותוססת עם החלה שלי. ואתמול אפיתי. יצא... איך לומר בעדינות... פצצה! החלה יצאה רכה רכה רכה, ממש כמו עם שמרים (ואם הייתי נותנת לה עוד חצי שעה התפחה לפני שנכנסה לתנור, סביר להניח שהייתה עוד יותר רכה, אבל מפאת חוסר זמן נאלצתי לאפותה קצת לפני שהגיעה להתפחה שנייה כמו שאני אוהבת). אז התוכן מאוד רך והקרום קריספי. לא קשה ולא צמיגי, ממש קריספי כל כך שמתחשק שכל החלה הזאת תהיה קרום אחד גדול. החמיצות של המחמצת בקושי מורגשת. החלה יצאה עם טעם עמוק שלא אופייני לחלות וטעם מובהק של לחם. טעם שונה מחלה רגילה אשר לרוב בעלת טעם עוגתי יותר, אפשר לומר טעם גס יותר (הטעם לא המרקם), כנראה בשל שימוש בשיאור של שיפון. וכאן זה בדיוק המקום להגיד שמחמצת שיפון אכן מעניקה טעם וארומה אחרים למאפה הסופי מאשר מחמצת מקמח חיטה לבן. בלחמים מלאים זה פחות מורגש, אבל כשהמאפה כולו מבוסס על קמח לבן ורק המחמצת היא שיפון, מאוד מבחינים בהבדל.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...