יום שבת, 19 בינואר 2013

שאלה – אני רוצה לדעת, האם אתם...



נושא של איזה פוסט שקראתי לאחרונה די הרתיע אותי. ליתר דיוק לא נושא, אלא התשובות ודעתה של בעלת הפוסט (לא בבלוגיה הישראלית). ואמנם אני כבר הייתי בשיא כתיבת פוסט חדש של לחם עם גרעיני חמניות וסובין, אך החלטתי לעשות הפסקונת לשם השאלה שלהלן.

האם זה אתי לא לספר לאנשים מה אתם מגישים להם לאכול? זאת השאלה. בעלת הפוסט כמו חלק ניכר מהמגיבות סבורות שלהאכיל בן אדם בסתר באוכל שהוא לא אוהב, זה לגמרי בסדר. אלא אם זאת שאלה של בריאות או דת, רק אז זה מוצדק לא לאכול משהו מסוים. ואם בן אדם לא אוהב משהו משום שזה לא טעים לו/לא נעים לו/לא נראה לו – זה לא מוצדק ויותר מזה, זה אפילו גובל בבורות ובחוסר הגיון, ולכן אפשר לדחוף לו  לאכול מאכלים שהוא לא אוהב בערמה. ועוד יותר הפתיעה אותי תגובתה של מישהי אשר כתבה שמזמינה הביתה רק אנשים שאוכלים הכל מהכל, ואם בכל זאת יש מי שלא אוכל משהו – שיישאר רעב.

והרי דעתי: מצד אחד זה נראה די תמים לתת לבן אדם לאכול בשר כבש בטענה שזה בשר בקר כל עוד הוא לא מזהה את הטעם, או נחש בטענה שזה דג מיוחד, או בצל בטענה שהוא כולו נמס במאכל ולא מרגישים אותו וכד'. אך מאידך זאת רמאות, ורמאות באוכל היא בעיניי חטא. לא פחות מזה. תגידו, כמה מכם עקבו במסעדות אחרי סועדים שונים? נסו לעשות את זה בפעם הבאה ותגלו שאנשים שאוכלים כל כך מרוכזים באוכל שנראה כאילו לא רואים, לא שומעים, לא מרגישים שום דבר מסביב. כאילו שהם מנותקים מהעולם. כי בן אדם אוכל הוא בן אדם רעב, ובן אדם רעב הוא בן אדם תם. כאשר הקיבה ריקה המוח כל כך מרוכז באוכל שקשה להסיח את הדעת למשהו אחר. בן אדם רעב הוא בן אדם מוחלש. בן אדם רעב הוא בן אדם שמאמין בכל ליבו למי שמגיש לו לאכול. בן אדם רעב מחפש דבר הכי חשוב שבלעדיו לא יתקיים – הוא מחפש מזון. בן אדם רעב הוא בן אדם עיוור (תנסו רק להגיד שלא! מי מכם על קיבה ריקה לא רוצה לקנות את כל מה שיש על מדפי הסופר או להזמין מנה הכי גדולה במסעדה גם אם יודע שלעולם לא יצליח לסיים אותה?). לכן לא כל כך קשה לרמות בן אדם רעב באוכל. לשון אחרת: לרמות סועד זה לנצל את חולשתו ולפגוע באמונו. בשבילי אוכל זה דבר קדוש וטהור שלעולם לא אשחק בו.

אפשר לומר שהתגובות כולל הפוסט עצמו שקראתי השאירו אותי די בשוק. לרוב אני לא רק שלא מגישה לאנשים את מה שהם לא אוכלים, אלא אף משתדלת לברר מראש האם יש משהו שהם לא יאכלו בשום אופן. כי המטרה שלי היא שאנשים יאכלו ויהנו ולא ישאירו צלחות מלאות בגלל שלא אוכלים את זה ואת זה ואת זה. וזה לא מעניין אותי מאיזו סיבה הם לא אוכלים משהו. הסיבה שלהם חשובה להם גם אם היא שולית בעיניי, לכן עלי לכבד את רצונם. אני מכירה על בשרי איך זה כשנותנים לך משהו שאת לא אוהבת בערמה, ואני שונאת את זה שנאה תהומית. אני חשה מרומה ומנוצלת.

אז איך בכל זאת אני מתמודדת מול אורחים שלא אוכלים את זה ואת זה ואת זה? אני לא אלחץ על בן אדם שבכל זאת יאכל, אני גם לא אגיש לו את המאכל הלא אהוב במרמה. אם כבר הכנתי משהו עם חומר גלם הלא אהוב, אזי אני אודיע לו שבשולחן יש מאכל אשר מכיל X  וזאת החלטתו האם לטעום ולנסות או בכלל לא. וכמובן אם כבר יש על השולחן מאכל הלא אהוב על הסועד/ים, חייבם להיות מאכלים נוספים שהוא אכן יוכל לאכול. אחרת בשביל מה הזמנתי אותו?? מישהי כתבה שם בתגובה שברגע שבן אדם אומר לה שהוא לא אוכל X, Y, Z, זה מעליב אותה אישית כי אז אותו אדם מתנשא מעליה ולא מוכן לכבד את השקעתה. הזוי! לי נראה שהיא זאת שמתנשאת ולא מוכנה לכבד רצונות ועדיפויות של האורחים שלה.

מה דעתכם? האם תגישו לבן אדם מאכל לא אהוב בסתר? האם תנסו להכריח או לשכנע לאכול משהו שלא אוהבים?
אני אשמח לקבל כל תשובה, נכון שמי שחושב אחרת ממני אולי יהיה לו פחות נעים לכתוב כאן את דעתו, אבל גם היא חשובה לי במידה ויש נימוק מדוע כן להגיש לסועד בסתר אוכל שהוא לא אוהב. מאוד מעניין אותי לשם מה מנסים להאכיל בן אדם בסתר באוכל שהוא לא אוהב? מה ההישג כאן? מה משמעות המעשה? איזה סיפוק בדיוק יש למארח/טבח שביודעין ובכוונת תחילה מגיש אוכל שאורחיו לא אוהבים? זאת רק אני שלא מבינה את ההגיון של זה, או שיש עוד מי שחושב כמוני?

שבוע נפלא שיהיה לכולם,

Nati

4 תגובות:

  1. הממ.. זה אוטומטית גרם לי לחשוב על אוכל שמכיל ירקות שמגישים לילדים ללא ידיעתם. המקרה הזה דווקא בסדר בעיניי כי ילדים באמת צריכים לאכול ירקות והרבה פעמים הם מסרבים...
    לגבי מבוגרים, למרות שזה יכול להיות נורא מעצבן לארח אדם בררני, בעיניי חובת ההוכחה היא על המארח ולא על האורח - כפי שכתבת, אם הזמנת מישהו, את צריכה לוודא שיהיה לו טוב ונעים ולא שהוא ירגיש רע כי הוא לא אוהב פטריות או בצל..
    אגב, שמעתי על מקרים שבהם ניסו לרמות צמחונים או טבעונים לאכול בשר, וזה כבר ממש גובל בפשע בעיניי.

    השבמחק
    תשובות
    1. ילדים זה מקרה אחר. אם הכוונה היא לתינוקות (כי ילדים דגולים יותר כבר מבינים ויודעים מה יש להם בצלחת) אז אכן, כמו שאמרת, קודם כל הם חייבים לקבל את כל החומרים המזינים מכל אבות המזון. דבר שני, חשוב לחשוף אותם מגיל חצי שנה למגוון כמה שיותר רחב של ירקות ופירות כדי שיתרגלו (ואני רואה על הבן שלי שזה עובד). ודבר אחרון, כל עוד התינוק הוא תינוק אין לנו אפשרות לשאול אותו מה הוא אוהב ומה לא, המטרה שלנו להציע לו הכל מהכל והוא כבר יחליט עם הזמן מה הוא מעדיף יותר.

      ובאשר למבוגרים, לא בהכרח בן אדם שמסרב לאכול משהו הוא בררן. אני למשל בכלל לא מחשיבה את עצמי כבררנית באוכל ואני אוהבת לאכול כמעט הכל, אבל יש כמה דברים שאני לא אוהבת ולא אסכים שישימו לי בצלחת. העיקרון כאן בפוסט שזה לא נעים כאשר נותנים לבן אדם לאכול משהו כשיודעים בוודאות שהוא לא אוהב את זה. מסתבר שיש הרבה אנשים שחושבים שזה בסדר גמור לדחוף לבן אדם אוכל שהוא לא אוהב כל עוד הוא לא עולה על זה. ובעיניי זאת רמאות כמו כל רמאות אחרת. יכולים לרמות אותנו בשוק או במוסך או בחברת ביטוח וכד', אבל זה לא אומר שכל עוד אנו לא עולים על זה שרימו אותנו זה בסדר.

      תודה על התגובה מורן,
      שבוע טוב,
      נטי

      מחק
  2. אני לגמרי איתך. אני מאוד אוהבת לארח ואני כבר יודעת בע"פ מי מהאורחים לא אוהב קישואים ומי לא אוהב עגבניות, והרשימה ארוכה ארוכה..... בגלל שאני רוצה שיהיה להם טוב ונעים אצלי, אני מכינה אוכל שיהיה לטעמם. אני מסכימה איתך שזאת התנשאות לשקר להם לגבי האוכל, כדי להראות להם - הנה אכלתם, ואפילו אהבתם את האוכל שלי.
    לביתי בת השלוש אני לא תמיד מספרת מה יש באוכל (אבל לא אשקר לה ואגיד שאין משהו כאשר הוא נמצא) כי היא בשלב של "אני לא אוהבת.. " - בערך הכל. בעניין זה, אני גם לא מכריחה אותה לאכול כלום, אם היא לא רוצה, היא לא חייבת אבל שתדע שאין אח"כ קינוח, וזה מה יש.

    השבמחק
    תשובות
    1. אגב, אם יורשה לי להגיד משהו לגבי קינוח. קראתי כמה ספרים לועזיים בנושא תזונת ילדים, ואומרים שזה לא כ"כ טוב לקשר אוכל בקינוח למשל. ז"א הילד צריך להבין שאוכל זה אוכל, זאת ברירת מחדל. וכאשר אנו אומרים להם ש"אם את לא אוכלת, אז לא תקבלי קינוח" דווקא כאן הם מקבלים את האוכל כעונש וקינוח כפרס. כלומר, מלכתחילה האוכל נתפס להם כמשהו רע וקינוח כמשהו טוב. מה שאני עושה במידה והבונבון מתעשק על משהו מתוק לפני האוכל (זה קורה לעיתים רחוקות אומנם), אני אומרת לו שפשוט יש סדר באוכל, קודם כל כולם נוהגים לאכול את האוכל העיקרי ורק בסוף מתוק כי זה הסדר הנכון. וזה עובד :-) ואני מתנצלת מראש אם כפיתי עליך את דעתי בלי לשאול אותך.

      זהו, בדיוק, גם אני לרוב יודעת מה האורחים שלי אוהבים ומה לא (משפחה וחברים) ולכן אין לי סיבה להגיש למישהו משהו שהוא לא אוהב. פעמיים קרה לי מקרה כאשר אירחתי אנשים בלי לדעת מה הם לא אוהבים באוכל והגשתי מאכלים שהכילו חומרי גלם שהם לא אוהבים. גם הם וגם אני הרגשנו לא נעים.

      תודה על הביקור ועל התגובה,
      שיהיה לך שבוע נהדר,
      נטי

      מחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...