יום שישי, 7 באוגוסט 2015

אני כאן!





שלום חברים! לא כתבתי מזמן, לא עדכנתי מזמן, לא יצרתי קשר מזמן... מודה באשמה :-( אבל זה לא אומר שגם לא בישלתי מזמן ולא צלמתי מזמן וגם לא חשבתי שעלי סוף סוף להגיע לבלוג שלי.



בעיקר שני דברים מעקבים אותי בחודשים אחרונים: החופש של הילדים (בעצם רק של שלו כי רק הוא בגן) והתחלה של הגשמת חלום. החופש של הילדים אינו מקשה עלי פיזית, אדרבא, אני מאוד נהנית, או ליתר דיוק הכי נהנית עם הילדים בחופש הגדול (ובכלל בחופשים במהלך השנה שיש בגן). אנחנו כל הזמן ביחד, אוכלים ביחד, משחקים ביחד, מטיילים ביחד, משתוללים ביחד, תופרים לבובות ביחד, משחקים עם טרקטורים ביחד (יש לי בן ובת, לפי כך עלי להקדיש זמן גם לבובות וגם לטרקטורים חחח), הולכים לים ביחד. וכמובן, והכי חשוב – לא עומדים בל"זים של הגן ושל החוגים! החופש הוא חופש במלוא מובן המילה. אם כי, כל זה, כמובן, לוקח ממני את כל זמני הפנוי. ז"א, אני לגמרי פנויה לילדים, אבל עסוקה בשביל לנהל בלוג. זה לגבי החופש הגדול.




לגבי הגשמת חלום... מי שמכיר אותי זה מכבר ועוקב אחרי הבלוג שלי זמן רב, יודע שאני גרפיקאית וצלמת מקצועית, בשלנית חובבנית לא רעה בכלל ואף מעבירה סדנאות בישול לילדים, נוער ובוגרים מזה חצי שנה, ויש גם מי שיאמר "ברוכת כישרונות". אך זה לא הכל. יש עוד משהו שאני אוהבת, חולמת, נושמת וחייה משחר ילדותי – זה עצוב אופנה ותפירה. מאז שאני זוכרת את עצמי, אבל ממש מאז, לתפור לבובות ולצייר אופנה זה ה-דבר ה-שולט בחיי. סבתא שלי, האהובה והמדהימה שלא זכתה להגיע לימים אלו, הייתה תופרת מעולה עוד מצעירותה. היא הייתה מעולה ולגמרי אוטודידקטית (במקצועה רואת חשבון). כשהייתי ילדה והייתי מגיעה לסבתא מה שהכי עניין אותי זה לשבת על מיטתה הגבוהה והרכה עם ערימות של ז'ורנלים בנושא אופנה, חלקם כבר דהויים, חלקם קרועים, חלקם עם מלא רישומים וכתוביות בכתב ידה של סבתא, חלקם חדשים לגמרי מבריקים וחלקים עם ריח דפוס חזק, עם קופסאות קטנות של כפתורים צבעוניים מיוחדים, עם חבילות של שאריות בדים שנותרו לה מתפירת בגדים, וכמובן עם בובות קטנות. הייתי מדפדפת את אותם הז'ורנלים עשרות פעמים בכל ביקור אצל הסבתא שלי, הייתי נוברת באותם הכפתורים בכל פעם מחדש וזה מעולם לא שיעמם אותי. בכל פעם שהייתי מביטה באיורים או צילומים בחוברות, אפילו שהם היו אותם איורים ואותם צילומים שכבר ראיתי מאות פעמים, הייתי רואה משהו אחר, מדמיינת משהו חדש, מקבלת רעיונות והשראה לציור הבא שלי או לשמלה הבאה לבובה. סבתא הייתה תופרת בחדר השינה שלה שחלק נכבד ממנו תפסו אביזרי תפירה ושולחן עבודה. והריח שהיה בחדר מכל הבדים וגם ריח של שמן מנוע ממכונת תפירה ישנה, הוא היה ריח הכי קסום בעיניי. אחרי שסבתא נפטרה לפני שלוש שנים, קיבלתי את מכונת התפירה החדשה שלה והבדים שנשארו לה ואת כל אותם הכפתורים, ואני שוב מריחה את הריח הזה. ריח של סבתא. ריח של יצירה מופלאה וקסומה. ואני חוזרת לימי הילדות בבית סבתא וסבא ונזכרת בתקופה מדהימה.



סבתא שלי הייתה המורה שלי לתפירה. ולמרות שבבית ספר באוקראינה למדתי תפירה בשיעורי מלאכה, אך עדיין את רוב המידע קיבלתי מסבתי היקרה. אחרי שהתאמנתי במשך שנים רבות על בובות, תפרתי כמה בגדים גם לי ולאחותי. זה היה בערך כשהייתי בת 13-14, תפרתי שתי חצאיות ואוברול-שורטים וכל מיני קישוטים לשיער. מיותר לציין שחלום חיי היה לימודי עצוב אופנה. שום רעיון אחר אפילו לא ביקר בראשי. כל ימי חיי ראיתי את עצמי כמעצבת אופנה דגולה. עד גיל 19 בערך ציירתי המון אופנה (במיוחד בשיעורי היסטוריה בבית הספר חחח) ומילאתי תיק עבודות מכובד. אך כשהגעתי לשלב קבלת ההחלטות בדבר לימודים, לא מצאתי ולו תומך אחד מכל קרוביי ברעיון ללמוד בשנקר, וכך, בלב כבד ודמעות בעיניים נאלצתי להתפשר על לימודי גרפיקה, אליה הוספתי בהמשך גם צילום (צילום, אגב, אני אוהבת לא פחות מעצוב אופנה). ומרוב שהייתי מבואסת, כואבת ומתאבלת על מות חלום חיי, הפסקתי לצייר אופנה כ-ל-ל. אני לא זוכרת את עצמי מאז גיל 22 נוגעת בעפרון ע"מ לצייר אופנה. מרוב תסכול וכעס וכאב לא יכולתי לעשות זאת שוב. היה לי ברור שאם אצייר - אצייר למגירה ואף אחד לעולם לא יראה ולא יממש את העצובים שלי.



חלפו שנים והפכתי לאימא של בן בכור. וכבר מהימים הראשונים נתקלתי במחסור בגדים יפים ומיוחדים לבנים. הצבעים לרוב כהים, העיצובים נורא פשוטים, הבדים לא ממש איכותיים. ברגעים אלו הייתי נזכרת בחלום לא ממומש לעצב בגדים. אך למען האמת, עדיין לא עשיתי בנידון מאומה.  פשוט הייתי עוברת מחנות לחנות ובוחרת בפינצטה את הבגדים הבודדים שמצאו חן בעיניי. וכשהייתי בהריון שני וגיליתי שיש לי בת התחיל לבצבץ בי החשק לתפור לה ולבובות שיהיו לה. כשהיא נולדה גיליתי שפע של בגדים מדהימים לבנות (הבנים ממש, אבל ממש ממש מקופחים!), כשקניתי ללוטם את השמלה הראשונה שלה הייתי בשוק, הרגשתי שאני יכולה לעצום עיניים, להושיט יד לכיוון הקולבים ולקחת פשוט כל שמלה עם עיניים עצומות וכל שמלה תהא פשוט מקסימה ביופייה ומתאימה לה! בגדול, ממש התמכרתי לקניית בגדים לגוזלית הקטנה שלי. יש לה המון בגדים מכל מיני סוגים וכולם יפים ונוחים ואיכותיים.



אך לפתע התעורר בי חשק עז לממש את חלום חיי ולתפור בגדים ייחודיים לדוגמנית הפרטית שלי (וגם לבובות שלה כמובן!! סוף סוף היא הגיע לשלב שמשחקים בובות... גם לי מגיע קצת פינוק אחרי 5 שנים של טרקטורים, מקדחות, מסורים, מכוניות ומכוניות על שלט, מטוסים וכד' חחחח). מכונת התפירה של סבתא נמצאת אצלי בבית כבר 3 שנים, מאז פטירתה של סבתא. אך כל הזמן הזה פחדתי לגעת בה. זה הרגיש לי כמו חלק בלתי נפרד מסבתא ונורא פחדתי לקלקל בה משהו או לא להיות מספיק מקצועית כמו שסבתא הייתה בעבודה אתה. ובאמת, יום אחד בידיים רועדות הסרתי את המכסה הלבן ממכונת התפירה הכל כך יקרה לליבי, וניסיתי לעשות כמה תפרים על משהו וזה פשוט לא הלך! קראתי מהר לסבא ש"יתקן את המכונה כי היא משום מה לא עובדת". סבא ניסה לעשות אתה משהו אך לא מצא שום תקלה. סגרתי אותה, החזרתי לחדר ולא נגעתי בה שנה שלמה. עד עתה. וכעת, כשהחלטתי ללא היסוס וללא חת לקחת מושכות לידיי ולתפור כמו שצריך, הכל הצליח לי וכל ה"תקלות" נפתרו.



המון שנים לא תפרתי. פשוט לא נגעתי בבדים כלל! לא גזרתי שום דבר, לא תפרתי, לא עצבתי, לא ציירתי, ואפילו לא דמיינתי... ולכן חששתי שכבר שכחתי איך עושים את זה. וכדי לא לקלקל בדים יקרים ואיכותיים, התחלתי לתפור ללולי שלי מכמה בגדים שלי שאינני לובשת כבר (פעם הייתה לי כמות אדירה של בגדים ולכן נשארו כאלה שמעולם לא לבשתי או לבשתי איזה כמה פעמים בלבד. אה, והכי חשוב כולם במידה 34 ואילו אני אחרי ההיריון השני לפחות 2 מידות יותר חחח ואותם "הקרבתי" לניסיונות עבור הנסיכה שלי). קשה לי לתאר במילים את ההתרגשות והאושר ושמחה והתלהבות שוב לתפור, שוב לדמיין, שום לחלום, שוב לעצב... הידיים רעדו לי מאושר. ומה הפלא, לא שכחתי שום פרט! הידיים לא שוכחות את מה שכבר למדו פעם! ואחרי 4 פריטים שתפרתי ללוטם מבגדים שלי שכבר אינם בשימוש, הגיע הזמן לחשוב על משהו יותר מורכב, יותר משובח ויותר מיוחד מבדים חדשים ויפים. ולכן, אחרי 2 טוניקות, שמלה, חצאית וגופייה לשלו, אה, ואפילו טוניקה לעצמי, תפרתי לנסיכה שלי 2 שמלות מדהימות, עדינות ומתוקות מבדי כותנה איכותיים ויפים.



התפירה לוקחת זמן, ללא ספק. אני תופרת בעיקר בלילות. רק אחרי שהילדים נרדמים, אני מתחילה את המלאכה שלי. וזה מסתיים בין 02:00 ל-03:00 בלילה. לוקח לי בין 4 ל-6 שעות לתפור בגד בגודל ילדה בת שנתיים. זה הרבה, מרגישה שאפשר הרבה יותר מהר, אבל ייקח עוד קצת זמן עד שאזכר בהכל ואאמן את הידיים שלי.



אז למעשה רציתי לומר כאן שני דברים: א' – החופש הגדול ועיסוק בתפירה לגמרי מעסיקים אותי כיום ובקושי נותר לי זמן פנוי לחשוב על עדכון הבלוג. ב' – אני מגשימה חלום חיי! אמנם לא למדתי בשנקר, אך אני מגלה שבאינטרנט ניתן למצוא שפע של מידע אודות תפירה ועיצוב אשר נשים מקסימות חולקות בנדיבות רבה. זה לא יעניק לי תואר אקדמאי בעיצוב אופנה, ולא ייתן לי תעודת מקצוע, אך ללא ספק יתרום לי הרבה יותר ידע וכלים ממה שיש לי עכשיו. הבלוג שלי מנוהל במסירות כבר 7 שנים, וכך זה יימשך, אל דאגה. אך מרגיש לי שמעבר לבלוג - הבייבי הראשון שלי, נולד לי עכשיו "תינוק" חדש. וזה לא אומר שה"בייבי הגדול" נדחק הצידה, זה רק אומר שה"תינוק" הרבה פחות עצמאי ודורש הרבה יותר תשומת לב ;-)



זהו שתפתי אתכם במשהו שאני חיה, נושמת וחולמת כיום וזה מרגיש לי ממש כיף לספר לכם :-) בקרוב בבלוג עוף מוקפץ! הפוסט כבר כמעט מוכן. מבטיחה לא לעקב אותו יותר מדי. אני רק יכולה עוד להוסיף שהרבה מעבר למאה מתכונים חדשים מחכים בסבלנות להופיע בבלוג. וללא ספק הם יצאו לאור!! המשיכו לעקוב אחריי :-)



שלכם באהבה - נטי

                            זאת הטוניקה הראשונה שתפרתי ללוטם...
                         
                                  הייתי מלאת חששות, אבל יצא יפה ועדין :-)
  


                         
                                זאת הטוניקה השנייה שתפרתי ללולי שלי, בהתחלה התאמנתי על עצובים פשוטים...
                          
                              הטוניקה השנייה של לולי
                           
                            ואז העליתי הילוך ותפרתי שמלה הרבה יותר מורכבת לביצוע והרבה יותר מחושבת...

                            הייה הרבה עבודה עם השמלה היות ונתפרה משתי גופיות שלי ועוד כמה פריטים
                                              נלווים

           ואחרי כמה בגדים ללולי החלטתי לנסות גם לעצמי משהו... אגב, אותי צילם הבן המוכשר שלי בן 5  בלבד!!   

         ויצא לא רע בכלל :-)
 


ואז הגיעה תורה של חצאית קטנה וחמודה לגוזלית שלי
                 
                                      והכי משמח אותי שלולה אוהבת את מה שאני תופרת לה :-)

                             וכשהרגשתי שידיי נזכרו בכל מה שלא נגעו שנים ארוכות מאוד, החלטתי שהגיע העת
                             לתפור שמלה חגיגית, מבדים חדשים, משהו נסיכותי לנסיכה שלי :-)

                            לקח לי 6 שעות עבודה והשמלה הייתה מוכנה!


     
                           שלו נעלב שאני תופרת רק ללוטם ולמרות שהסברתי לו שלבנים אני לא יודעת לתפור,
                           מקסימום שאוכל זה לתפור לו כפתור למכנסיים, אבל הילד טען שגם הוא הבן שלי ועלי 
                           לדאוג  גם לו!
                           צודק קטנצ'יק, ולכן התאמצתי והצלחתי לתפור גם לו גופייה חמודה :-)     

                           ואז האחיינית שלי ביקשה שמלה לבובה, אבל בדיוק כמו השמלה של לוטם :-)

        ולכן גם הברבי הקטנה זכתה לשמלה חמודה :-)
  
                           ואתם יודעים שעם האוכל בא התיאבון - כמה שיותר אני תופרת,כך יותר ויותר זה מאתגר אותי.
                           ולכן קניתי בדים חדשים לבובה שלי ועיצבתי לה שמלה מיוחדת וחגיגית מאוד :-)



                           לולי מאוד נהנתה מהשמלה החדשה, ואף התחילה לבכות כשראתה אותה בסל כביסה :-)

ואחרון בהחלט לקייץ 2015  :-)
 


 


 


 ואת כל הבגדים האלה תפרתי לילה אחרי לילה, כמעט כל יום בגד, או כל יומיים.
זה קצת מעייף כי אני לא ישנה הרבה שעות בלילות בגלל זה, אבל זה שווה את זה, אני מגשימה חלום
ועושה משהו שכל החיים רציתי,
לכן גם העייפות לא כל כך מורגשת לי. במקומה ממלאת אותח תחושת אושר עילאי :-)
עד כאן - הייתי אתכם, ובקרוב ישובה עדכוני האוכל :-) עמכם הסליחה על ההמתנה!



10 תגובות:

  1. מקסיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

    השבמחק
  2. טוב, את באמת ברוכת כשרונות!!
    נהניתי להסתכל בעבודות שלך בדיוק כמו שאני נהנית להסתכל במתכונים שלך, והכל כל כך עדין ואסתטי.

    אני יודעת שרשמת שבקושי נותר לך זמן לבלוג, אך... אם תמצאי קצת זמן, מה דעתך להוסיף פינה קטנה עם הדרכות לתפירה? (הקשיתי עלייך? לו רק היו יותר מ 24 שעות ביממה...)
    אני מאוד אוהבת אוכל ותפירה, הייתי בקורס קצר ואף קניתי מכונה ממש טובה, והיא סתם מעלה אבק.
    אם הדרכות התפירה שלך תהיינה מוצלחות כמו המתכונים שלך, תגאלי את המכונה שלי מבדידות איומה.
    אבל אני לא מלחיצה... :) :)

    בכל מקרה, יש לך ברכה בידיים, כל מה שאת מכינה יפה ומוצלח. כל הכבוד!

    השבמחק
    תשובות
    1. יו אילו מחמאות! תודה רבה :-) אני מסמיקה...

      לשנייה גם בראשי עבר הרעיון של הדרכה בתפירה, אבל רק לשנייה חחחח כי אני בעצמי עוד לא מרגישה מספיק מומחית ומשוכללת בתחום. הידע שלי בתפירה די בסיסי לעת עתה. למשל, לפני כחצי שנה התחלתי סדנאות בישול וזה רק אחרי המון המון שנים של ניסיונות ולימוד וקריאה וניהול בלוג וכו' וכו'. ורק אז הרגשתי מספיק בטוחה להעביר הדרכה בבישול ואפייה. ואילו בתפירה, אני בעצמי מרגישה עוד בחיתולים :-) אך אני בהחלט מבטיחה בבוא היום לתת הדרכות גם בתפירה, רק צריכה עוד קצת זמן להתאמן בעצמי כדי שלא יהיו לי פאדיחות ;-)

      את יודעת מה? בגלל שביקשת כל כך יפה, אני מרגישה שקשה לי לסרב לך. אזזזזז... כנסי לדף הפייסבוק שלי של הבלוג (מקווה שאת מנויה שם ;-) ) ותכתבי לי במסר פרטי מה כרגע מעניין אותך, ואולי אנסה לסייע לך בעשיית צעד ראשון. או שאפילו כאן בתגובות תשאלי מה שאת רוצה ואנסה לענות בהתאם לידע שלי. הולך?

      מחק
  3. עבודה מאד מאד יפה (וגם את... חוויה מאד נעימה לי לראות סוף סוף אותך ממש ולא רק להסתפק בקצות אצבעות או בעין שמציצה מקצה תמונה פה ושם) תהני (וכך גם אנחנו)

    השבמחק
  4. וואו, איך נהניתי מהרשומה הזו ומה
    שלו גדל להיות מדהים והבת מקסימה ואת, לראשונה אני רואה אותך, מלכה רבת כישורים

    השבמחק
    תשובות
    1. בתיה!!!!!! וואו, כמה זמן לא ראיתי אותך! :-) איזה כיף שאת פה :-)
      תודה על כל המחמאות ♥
      כן, שלו כבר כמעט גבר אמיתי ;-) בן חמש האוצר שלי כבר. ולולה כבר בת שנתיים. הזמן פשוט טס ואף ומתאדה...
      בואי אלי לפייסבוק (אני ממש לא מזמינה כל אחד/ת, רק בודדים נכנסים אלי לחברים :-) ) ותראי אותי ואת הילדים אף יותר מפעם אחת :-)

      מחק

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...