יום חמישי, 13 בדצמבר 2018

פלאפל - במטבח עם לוטם ושלו


פלאפל. מה יש לי להגיד על פלאפל? מאז עלייתי ארצה, לא התחברתי למאכל הזה. בטעימה הראשונה שלי בכלל חשבתי שזה זוועת עולם. אבל עברו מאז עשרית שתים שנה, ובכמה שנים אחרונות טעמתי שוב. בגלל הילדים. הם ביקשו שאקנה להם. אני תמיד טועמת קודם את מה שאני נותנת לילדיי. אז טעמתי פעם. ואז עוד פעם, וגם בהזדמנות אחרת טעמתי, וגיליתי שזה לא כזה נורא אפילו. אלא מאי, הפלאפל עצמו היה ספוג בשמן יותר מדי, והפיתה הייתה קטנה מדי, והטחינה נוזלית מדי, והסלט תפל מדי (זאת הריצפה עקומה, הרקדנית היא בסדר :-D ). לכן החלטתי שאם הילדים שלי כל כך אוהבים פלאפל ואני אף פעם לא שבעת רצון ממה שהם מקבלים, אכין בעצמי.

כפעם בשבוע אנחנו אוכלים אוכל שהוא לא "אוכל בצלחת". סוג של פאסט-פוד, אבל בהכנה ביתית. למה בשנים אחרונות (או בעצם בעשור אחרון?) אני מעדיפה לאכול בבית ולא בחוץ, זה כנראה נושא לפוסט שלם בפני עצמו...
לילדים נמאס כל יום לאכול מרק, או תבשיל כלשהו. שלא לדבר, רחמנא ליצלן, על לאכול אוכל מהמקרר, שבושל יום קודם. זה בכלל אסון ואומללות מבחינתם. לכן כפעם בשבוע אני מכינה או פיצה, או פיתה עם שווארמה, או פלאפל, או קוביות עוף מטוגנות וטבולות ברוטב לימון סיני, ועוד. העיקר שזה יהיה סוג של נשנוש אבל משביע. במקרים כאלה אני מרשה לילדים לאכול איך שמתחשק להם, בלי לשים מפה או מחצלות לשולחן, בלי להוציא סכו"מ, ואפילו בלי להתיישב סביב השולחן. כך הם מרגישים גם שינוי ממשי בצורת האכילה וגם חופשיות.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...