יום שבת, 1 בינואר 2022

סדנאות בישול של אמנות קולינארית!


שלום חברים!

אני מאוד מתרגשת לספר לכם שלאחר פניות מרובות אליי, ומחשבה ותכנון של חודשים ארוכים, יעוץ והכוונה מקצועיים, קיבלתי החלטה להתחיל פרויקט עסקי חדש – סדנאות בישול ואפייה לילדים, נוער ובוגרים.

וכעת אפרט מה, למה ואיך...

יום רביעי, 1 בינואר 2020

סדנאות בישול במטבח הביתי של אמנות קולינארית, או להיות שף לעצמך





יום מקסים לחברות וחברים שלי!

אני מתרגשת לבשר לכם שהחל מהיום ולאחר שנה וחצי של העברת סדנאות בישול בבית הלקוח, נפתחות הסדנאות גם במטבח הביתי שלי!

המהלך הזה נעשה לאחר שיקול שסדנאות בבית הלקוח אני מעבירה רק באזור מגורי, משמע אני נאלצת לסרב ללקוחות רבים שפונים אלי מאזורים אחרים. וכל סירוב כזה משאיר לי שריטה חדשה בלב, שכן יש ביקוש רב אך אני משאירה אנשים רבים ללא מענה. לכן החל מרגע זה אתם אלה שמוזמנים אלי ללימודי בישול ואפייה. התנאים הם אותם תנאים, אך יש גם בשורות טובות שיקלו על חלק ממבקשי הסדנאות: כאשר הסדנא תהא בבית שלי, אפשרי להזמין רק 3 משתתפים מינימום ולא 5 כמו שזה קורה בבית הלקוח. אז אם אתם/ן 3 (ומעלה) חברים/ות, אחים/יות, דודים/דודות וכו', אתם מוזמנים אלי לסדנאות אישיות יותר.

כל המוזכר לעיל אינו מבטל את הגעתי לבית הלקוח :-)


כמו כן, פתחתי קבוצה של אמנות קולינארית, או להיות שף לעצמך אליה אני מזמינה בשמחה את כל מי שעבר סדנאות שלי, כל מי שרוצה לעבור את הסדנאות שלי, כל מי שמכין מאכלים מהבלוג שלי וזקוק לעזרה, פירוט, הסברים (והמליצו גם לחברים שלכם!). הצטרפו לקבוצה וקראו את תנאי ההשתתפות בקבוצה :-)
מוזמנים לשאול כל שאלה הנוגעת למתכונים שלי ו/או למידע מהסדנאות (שכחתם משהו מהסדנא? בישלתם בבית ולא הצליח לכם? רוצים עוד טיפ? עוד הכוונה? אל תהססו לכתוב!)

מצרפת תמונות מסדנת אוכל אסיאטי בבית הלקוח, בין היתר הכנו סושי והיה מוי כיף :-)

שלכם,
נטי 

יום רביעי, 16 באוקטובר 2019

בָטוֹן (BATON) - לחם לבן עדין


כשאני חושבת על בָטוֹן, ואיך הייתי צריכה להסביר בשתי מילים מה זה למי שלא מכיר, זה בדיוק מה שהייתי אומרת: לחם לבן עדין. אבל אני יכולה גם להרחיב: בָטוֹן זהו לחם לבן עדין, עם ארומה משגעת של קרם/שמנת וטעם מעט מתקתק. אולי הייתי משווה אותו למשהו בין חלה ישראלית לבגט צרפתי, אך בכ"ז זה לחם אחר. בָטוֹן היה הלחם האהוב ביותר על כל תושבי ברית המועצות לשעבר (אני לגמרי בטוחה בזה). לחם יחסית קטן, מאוד קל, אוורירי במיוחד עם טקסטורה אחידה ללא חורים. משהו על גבול צמר גפן. עם קרום דקיק במיוחד ומתפצפץ. צבע הבָטוֹן זהוב, משהו בין צהוב לחום בהיר-בהיר או צהוב כהה. בתקופת ברית המועצות כל הלחם נאפה בהתאם לתקן לאומי (гост) תוך שמירה קפדנית על כל דרישות התקן. לפי כך, בָטוֹן הוכן בהכרח על בסיס בצק מקדים אשר כולל 60% מהקמח של המתכון, מים ושמרים. בצק מקדים אמור לתסוס  כ-3.5 - 4 שעות. לאחר מכן לבצק מקדים מוסיפים את הקמח הנותר, מרגרינה בטעם חמאה, מלח וסוכר (המתכון המקורי מכיל מרגרינה ומעט שמן צמחי. מיותר לצין שאצלי במקרר אין מקום לכזה אורח, אני משתמשת רק בחמאה). הבצק תופח שוב במשך כשעה וחצי. בסך הכל להכנת בָטוֹן נדרש כ-7 שעות. לחות הבצק כ-60-62%. זו טכנולוגיה קלסית להכנת בָטוֹן. ודבר נוסף, בהתאם לדרישות התקן הלאומי תוקף טריות הבָטוֹן היה 24 שעות בלבד (היום זה שונה. אריזות ניילון וזה...). לסיכום תיאור הבָטוֹן אציין שזה לא הסוג היחיד של בטונים שהיה מוכר בברית המועצות, אך כנראה האהוב ביותר.

יום שלישי, 24 בספטמבר 2019

חלת מחמצת על בסיס קוואס


אחד הדברים המשמחים באפייה הביתית - זה אפשרות לנסות. לנסות קמחים שונים, מחמצות שונות, שיטות שונות. האופה הביתי לבד יכול לגלות ולפתח טעמים מורכבים, ארומות עמוקות, ומרקמים שונים. אפייה עם מחמצת אף פעם לא מפסיקה להפליא אותי - איך כל מחמצת  משאירה חותם אישי שלה על המאפה. כך גיליתי שמחמצת שיפון מעניקה למאפה טעם לחם עמוק ומודגש, מחמצת מחיטה לבנה משאירה במאפה טעם יוגורט חמצמץ, ואילו מחמצת מסקאלד של קמח שיפון (הקוואס) היא הכי עדינה ומלטפת עבור בצקי חיטה אך רצינית וקפדנית עבור לחמי שיפון.


בימנו הרבה מאוד מידע נגיש ברשת ואופים מוכשרים חולקים אותו בנדיבות, גם ספרות מקצועית בשלל שפות נמצאת בהישג יד יותר מתמיד. אך הדבר הנגיש ביותר הוא הניסיון האישי. לא משנה כמה נקרא ונצפה, נקשיב ונשנן, מה שבסופו של דבר יכריע את הכף זה החיבור הפיזי שלנו עם הבצק - להרגיש אותו, להריח בשלבים שונים של תסיסתו, לטעום, לעקוב אחרי שינוים ויזואליים בפרקי זמן שונים, לקבל החלטות שישפיעו על המוצר הסופי - כל זה אפשר לעשות רק בעשר אצבעותינו.

יום שני, 16 בספטמבר 2019

לחם עם קמח כוסמין מלא ואמר


כשרק התחלתי לאפות, לא הכרתי את כל סוגי הקמחים המלאים שיש היום. אני לא יודעת האם הם לא היו בכלל על מדפי הסופר, או שהיו אבל מעט מאוד ובמקומות מסוימים מאוד, אבל כשכבר כן היו, הם היו מאוד יקרים. כל מה שהכרתי ב-2005 זה קמח חיטה מלא, קמח שיפון מלא וקמח טף. עם קמח טף לא אהבתי לעבוד ולא ממש "עפתי" על הטעם שלו. קמח חיטה מלא אני פשוט לא סובלת. יש אנשים שלא מבינים את זה, אבל... איך אני אסביר את זה... כשאני אוכלת עם קמח חיטה מלא, פשוט אין לי חשק לאכול לחם. לא טעים לי. בכלל. היום לעומת זאת, יש שפע של קמחים מלאים אחרים עם טעמים שונים, ומה שהכי טוב, זה שאף אחד מהם לא מזכיר לי את קמח חיטה מלא ולא משאיר לי בפה טעם לוואי של קמח חיטה מלא.

אני ממש לא פריקית של הכל מלא. המטבח שלי מגוון ויש לי גם חומרי גלם "מלאים" וגם מולבנים. איזון. גם בלחמים אני אוהבת שילוב קמחים מלאים ולבנים (למעט לחמי שיפון). לפני כשנה כשאספתי את בתי מהגן פתחתי את קופסת האוכל שלה. נשארה לה חצי פיתה אותה לא אכלה. הפיתה הייתה מקמח חיטה לבן, קמח כוסמין וקמח שיפון (השילוב האהוב עלי. עד ששילבתי עם אמר ;-) ). אמא של ילד מהגן ראתה את הפיתה הזאת ושאלה למה יש לפיתה צבע כהה? אמרתי לה שזה בגלל הקמחים. באותו רגע האמא הוכתה הלם: "את רוצה להגיד שהילדים שלך אוכלים את זה?? הם אוכלים פיתה עם קמחים מלאים?!". אז, אכן כן, הם אוכלים. והקייץ יותר מתמיד. הקיץ לקחתי הפסקת חלות. לפחות עד תחילת שנת הלימודים. לפחות 2 חלות בשבוע במהלך שנת הלימודים... בחופש הגדול הייה לי גם חופש מְחלות. והילדים אוכלים מצוין לחמים מלאים, ובזכות השימוש בקוואס, גם לחמי מחמצת (כבר כתבתי שהאתגר שלי באפייה זה הדרישות של ילדיי לפני הכל). ושיא השיאים מבחינת ילדיי, הבוקר שאלתי אותם האם להכין כריך או משהו אחר לבית הספר. הם שאלו אותי איזה לחם יש, אמרתי "מהז'ת אומרת איזה?? חלה כמובן!", הבן שלי ענה לי "אז לא כריך. אני רוצה את הלחם שהכנת בחופש הגדול ולא חלה". נשארתי פעורת פה וללא מילים...

יום רביעי, 7 באוגוסט 2019

לחם שאור כפרי עם גרעיני דלעת וחמניות


לפני שבוע וחצי חגגתי לבתי האמצעית יום הולדת 6. כמו בכל שנה זה לא "יום הולדת", זה 4 ימי הולדת. אחד בגן, אחד עם חברות בבית, אחד בדיוק ביום של יום ההולדת (כי בגן ועם החברות זה אף פעם לא יוצא ביום של יום הולדת עצמו) רק עם משפחה מצומצמת, ואחד אחרון, והכי חשוב, זה עם המשפחה המורחבת. עם המשפחה היום המאושר הזה מלווה תמיד בארוחה גדולה ומושקעת. לפני שהתחלתי לבשל, שלושה ימים לפני האירוח, הודיעו לי בני המשפחה שחם מדי (17 ליולי) ובחום כזה אין הרבה חשק לאכול, אז לא להפריז באוכל ולהשתדל לתכנן אוכל קליל. טוב, בקשתם - קבלתם! לא כל הארוחה הייתה קלילה כי יש גברים שלא יסתפקו בסלטים ומטבלים, ויש ילדים שלא נוגעים בכל מה שיש לו צבע ירוק, כתום, סגול, ו... המשיכו הלאה לפי הרשימה המוכרת לכם ;-) לכן הארוחה הייתה צריכה להתאים לכולם. אך מבחינתי את הדגש העיקרי עשיתי על שני לחמים, סלטים ומטבלים (תפ"א ועוף בתנור, צ'יפס ושניצל, פסטה בלונז שהתבשל 4 שעות על להבה נמוכה - זה לכל ה"אני-לא-נוגע-בירוק-הזה"). ולמי שבאמת מבין עניין אפיתי שני לחמים - לחם שיפון מלא "סטרופולסקי" ולחם כפרי עם גרעינים, בליווי רוטב פסטו, צ'ימיצ'ורי, פטה כבד, סלט עגבניות שרי בשני צבעים עם פסטו, בצל סגול כבוש, סלט גזר בנוסח אסיאתי, חצילים אפוים עם שום, סלט עגניות עם בצל סגול, פטריות בטריאקי.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...